מורגנשטרן נ' כותנה אדומה בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום שכר טירחה לתובע בגין עדות מומחה אשר נמסרה על ידו במסגרת הליך בוררות.

1. לטענת התובע, נשכרו שירותיו על ידי הנתבעים וזאת, על מנת שיערוך חוות דעת הנוגעת לריחות טיגון בחנות הנתבעים בקניון אראל. לטענת התובע בגין חוות הדעת הוסכם כי ישולם לו סך של 800$ בתוספת מע"מ. התובע מוסיף ומבהיר כי בשלב בו הוזמנה ממנו חוות הדעת ייעודה היה פנייה לקניון בדרישה ולא היתה כל כוונה,בשלב זה , לנקוט בהליכים משפטיים ומשכך, נדרש ממנו הסכום הנקוב רק בגין עריכת חוות הדעת . לטענת התובע, ביום 9/8/07 הוא הוזמן על ידי הנתבעים למסור עדות בתמיכה לחוות דעתו וזאת, במסגרת הליך בוררות אשר התקיים בין הנתבעים לבין הקניון . לטענת התובע, במעמד הזמנתו על ידי הנתבע 2 הובהר לנתבע 2 מפורשות כי העדות כרוכה בתשלום נוסף והנתבע 2 הסכים והתחייב לבצע התשלום הנוסף כאמור. לטענת התובע, הוא מסר עדותו ומשנודע לו (לאחר כשנתיים) כי נמסר פסק דין בבוררות, הוא פנה אל הנתבעים ודרשם לשלם לו בגין החשבון האמור ואולם, הנתבע 2 דחה את פניותיו ב"לך ושוב". לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום בגין הזמן אשר הקדיש למסירת העדות וכן, לשיפוי בגין הוצאות הגעתו למקום הבוררות, בסך כולל העומד על 2,552 ₪ כולל מע"מ , סך הנתבע על ידו במסגרת התביעה בפני.

2. לטענת הנתבעים, עת הוזמנה מאת התובע חוות הדעת האמורה , הוסכם בין הצדדים הסכום אשר ישולם לתובע על ידי הנתבעים והובהר כי סכום זה כולל גם עדותו של הנתבע , ככל שתידרש. לטענת הנתבעים כבר במעמד הזמנת חוות הדעת היה ברור כי יתקיים הליך משפטי ומשכך, הנושא הובהר והוסכם. לטענת הנתבעים, הם שילמו לתובע את מלוא הסכום אשר נדרש על ידו ללא כל עוררין ואף טרם מסירת עדותו בפני הבוררות . זאת ועוד, הנתבעים מוסיפים וטוענים כי עת הוזמן התובע למסירת עדותו הוא לא דרש דבר וזאת, הואיל וכאמור הוסכם בין הצדדים כי התשלום אשר בוצע לו כולל גם את עדותו. יתרה מכך, התובע השהה פנייתו ופנה לראשונה בדרישה לביצוע התשלום בחלוף שנתיים ממועד מסירת עדותו במסגרת הליך הבוררות , אשר ראוי לציין כי במסגרתו הפסידו הנתבעים בתביעתם.

בנסיבות האמורות- לטענת הנתבעים- דין התביעה להדחות וכן, יש לחייב את התובע בהוצאותיהם.

3. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע וכן, הנתבע 2 . לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

4.הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו.

5.בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

6. במקרה המונח בפני מדובר למעשה בגרסה מול גרסה ולא הוצגו בפני כל ראיות אשר יש בהן בכדי לתמוך באיזה מהגרסאות ולהביא לכדי הטיה של כפות המאזניים לאחת מהשתיים. כך, לא היה בידי התובע להציג בפני בית המשפט תיעוד כלשהו – כתוב או אחר, אשר יש בו בכדי לתמוך בטענתו ולפיה, הוסכם בין הצדדים כי בגין העדות ישולם תשלום נוסף מעבר לתשלום בגין חוות הדעת. זאת ועוד, לא היה בידו בכדי להציג הסכמה באשר לסכום אשר ישולם בגין העדות – בהקשר זה אדגיש כי גם לו הייתי מקבלת טענתו של התובע ולפיה הוסכם כי ישולם תשלום נוסף בגין העדות, עדין חל עליו הנטל לכמת תשלום זה ולהראות הסכמה לסכום הנתבע על ידו. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי האמור חל ביתר שאת מקום בו מדובר בחוות דעת המוגשת על ידי מומחה שאז, מקום בו נקלעים הצדדים להליכים משפטיים, יכול שחוות דעת זו תתרוקן מכל תוכן באם לא יתמוך אותה המומחה בעדותו . משכך, בנסיבות כאמור, קיימת חשיבות גבוהה יותר בהסכמה מוקדמת בדבר התשלום אשר ידרש בגין עדות בתמיכה לחוות הדעת וזאת,במועד בו מוזמנת חוות הדעת ובוודאי שטרם מסירת העדות.

לאמור הוסיף כי חשיבות נודעת בעיני גם לכך שהתובע אמנם השהה פנייתו ולא דרש תשלום בגין העדות בסמוך לאחר מסירתה אלא רק בחלוף כשנתיים ממועד מסירתה.

לאור האמור, הרי שהנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות.

7. אשר על כן התביעה נדחית. לפנים משורת הדין ולאחר ששקלתי החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"א, 31 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: